Aiguière

France ou Italie, 
1880
Inv.
2017.21.002
Objet cultuel
Aiguière
Dimensions :
H. 18,5 - L. 19 - D. 9,8 cm
Orfèvrerie
mahJ, 
don de Gilberte Kalfon

Pour toute demande de reproduction veuillez contacter la photothèque.

Description

Aiguière en argent. Le bec est couvert et l'anse ornementée de motifs végétaux. Sur le tronc, deux faces comportent des inscriptions gravées en hébreu, dont l'une un blason en filigrane.

Marques :
"PDA" dans un rectangle sur la réservoir
Inscriptions
מתנם בעצמה ״לקבץ הין בלי עצלה ורפיון בחיש יאכלו בשופע ומשכירתם הי פקירי החבורה התמימה מאריקר רשומה יקר רוח כהר יוסף מבונה שמו חוט חמשולש יקר רוח ואיש חיל תוך קהל וערה האיומה שנת גאולהו הקרומה קרשל״ל בני אל חיתנושבה ותורה לאישים שנסו( ן?) לשם יוצר ובורא כל נשמה פרי צדקם לעד שלמה הלאהנסב[בחירי]? ברורי? עם סגולה ונעל ה הר שלמה לבית חנוך חניבתו וור אפהרנארו תיך עם ואומה בבנ ישי וקומה כהר דוד בשם מועטי מקי (?ו) מקורא? תבנה לעת ברא יצורם בניסן עת

Il s’agit d’une coupe utilisée pour la cérémonie de sanctification du vin (qiddoush). Cet objet fut dédié à la synagogue principale d’Alger, ainsi que le montre sa longue inscription en hébreu, gravure qui fut ajoutée sur cet objet de fabrication classique et de goût européen. La facture de l’inscription révèle les hésitations quant à la disposition des lignes sur le motif originel du décor.
Le fait que l’objet soit revenu en des mains privées après la terminaison du service de la communauté d’Alger (après 1962 au plus tard) ne doit pas nous surprendre ici car certaines familles restaient fréquemment propriétaires en titre de leurs objets de culte utilisés collectivement lorsqu’elles avaient transféré ces objets de leur oratoire privé au lieu communautaire. Ainsi, le père de Madame Gilberte Kalfon, Joseph Kaspi, a-t-il récupéré ces objets avant l’Indépendance algérienne.
La dédicace concerne le repos des âmes de Josef de Bône וסף מבונה , de Shelomo (Salomon) שלמה et de David Moaty דוד בשם מועטי.
Il reste cependant à revérifier cette inscription dont certaines lettres sont maladroitement gravées ou fautives et semblent plus le travail d’un apprenti que d’un orfèvre graveur qualifié.